שלום נירית
אנחנו לא מכירות
אבל רציתי לכתוב לך.
הבוקר הייתי במצפה שילה. שעה וחצי ישבתי, כתבתי התפללתי מוקפת הרים וגבעות ולצידי משפחה של שפני סלע.
זו פעם רביעית או חמישית, ובקרוב כבר מי יספור, שאני מונעת מבפנים, אל הפינה של שילה (בפעם הראשונה
והשנייה בכיתי ללא מעצורים, דמותו וזיו פניו, סיפור גבורתו הטבעית לו, נגעו בי מאוד מאוד עוד קודם).
אני משתתפת בצערכם הגדול,
גם אם מרחוק,
ומבקשת שתדעו כי קרן עור פניו, כי אורו נשלח דרך האינסוף ומפכה בתוכנו.
לא יודעת אם התכוונתם לכך, אבל עבורי, הפך המצפה היפהפה הזה למקום של תפילה וגעגוע –
עד כי יבוא שילה.
שבת שלום ומבורך
ונחמה מן השמים.
י. כ. (עלי).