נירית אהובה. כותבת ט. מ. תושבת השכונה מהקראוונים.
הייתי היום במצפה של שילה לראשונה והייתי חייבת לרשום לך.
אף פעם לא הרגשתי שמקום השאיר עלי רושם כזה. בכל המקומות שבקרתי כנערה והסיפורים ששמעתי, שום דבר בסוף לא חדר אלי ונשאר בי.
אבל היום זה היה אחרת.
מה שהמקום הזה מביא ומשדר גורמת לך לרצות לרוץ להביא לפה עוד אנשים שיחוו את הדבר הזה.
אני פשוט לא הפסקתי לרעוד מבפנים כל הזמן שהייתי שם.
והגעתי עם הילדים באווירה של נחת וממש לא חשבתי שאחווה דבר כזה עילאי וככה אצליח להתחבר ולהרגיש.
שילה הוא בן גילי וזה היה לי עוד יותר חזק, ההסברים שלכם עליו והקול שלו בסוף.
בכלל עם ההקלטות, שברתם אותי. אני בחיים לא האזנתי ככה למשהו וזה כל כך נכנס עמוק ללב.
כשפרצה המלחמה הייתי בסוף הריוני וכשבאתי לשבעה ממש באותו שבוע ילדתי.
כשבאתי, אני זוכרת שמאוד השתוקקתי לשמוע קצת על שילה ועל המלחמה כי אני בחרתי להתנתק לחלוטין.
ועד היום אני מרגישה שונה מכולם, מנותקת ולא קולטת עדין.
וההקלטות האלה חיברו אותי חזקת הם השאירו רושם וחוזק נירית. זה היה מדויק.
וברמה ה"חומרית",
נכנסים והכל בתחושה כזו חיה ופורחת. כל הצמחייה שמשתלבת כל כך מדויק וטבעי עם הסביבה. ומסמלת צבעוניות והמשכיות ושמחה.
התצפית פשוט ממגנטת וקסומה.
הכל שם כל כך יפיפיה ונעים, יורד לפרטים הכי הכי קטנים שפשוט התפעלתי איך מצליחים ליצור כזה מרחב נעים ומדויק
בסיטואציה כזו מורכבת שאין ניסיון בה. זה לא לעצב חלל של בית, זה לא לעצב גן אירועים ופשוט התחושה שם הייתה עילאית.
גם נינוחה ונעימה שברמה הטכנית מעוררת רצון לקיים שם אירוע משמעותי אישי שלנו.
אתם אנשים נאמנים, עובדי ה' של ממש
עושים כל כך הרבה נחת פה למטה שבטוחה שעושה פעולות אדירות שם למעלה.
תודה על מה שנתתם לי היום. אני אסירת תודה על זה.
כל כך שמחה שבאתי לשם ובטוחה שאחזור לשם כשאצטרך לקבל כוח וחיות.
תודה , תודה , תודה.